רש"י על נדה נ״ו

1 ממקום טומאה - ממקום שזובו יוצא שהוא טמא בשבילו:

2 דם היוצא מפי אמתו - של זב גמור יליף ליה לקמן דטהור:

3 יכול דם היוצא מפיו - של זב יהא נדון כרוק ודם היוצא מפי אמתו יהא נדון כזוב:

4 ואיפוך אנא - וזאת לרבות דם והוא להוציא מי רגלים:

5 שמתעגל - מתאסף הרבה כאחד ואח"כ יוצא כגון רוק ומי רגלים ושכבת זרע: דם אין מתעגל ויוצא דכי אתא קמא קמא נפיק:

6 וחוזר ונבלע - כשאינו מוציאו:

7 אף כל כו' - כגון סילון של מי רגלים חוזר ונבלע יצא דם שאינו מתעגל ויוצא חלב אע"ג שמתעגל אינו חוזר ונבלע:

8 ושלדו - דפוס צורתו:

9 קיימת - שלא נשבר ונתפזר:

10 בכולן - בשכולו שלם טמא אפילו יבש:

11 בהם - בשרצים כתיב ויקרא י״א:כ״ו כל הנוגע בהם:

12 מהם - וכל אשר יפול עליו מהם במותם יטמא שם:

13 זבוגי - פרוי"ט הנמצאים יבשים במחוזא והוא צב ויש שקורין אותו בלע"ז בו"ט:

14 המהוהא - בלויה ונרקבת:

15 רר - כעין ריר שהוא לח כמו שמואל א כ״א:י״ד ויורד רירו על זקנו:

16 תחילתו אע"פ שאין סופו - אין צריך שיהו המים פושרין בסוף כשיכלה מעת לעת:

17 יהודה בן נקוסא אומר - אין צריך שיהו המים פושרין בסוף אכן יהו על השרץ כמעת לעת אע"פ שאין סופן וקולא היא דאי לא הדר בהכי טהור ואע"ג דאי הוו פושרין כל מעת לעת הוה הדר:

18 טומאת רקב - מלא תרווד ממנו מטמא במגע ומשא ואהל:

19 מתני' ומטמא בין לח ובין יבש - הכתם או השרץ בין שנמצאו לחין בין שנמצאו יבשין מטמא כל טהרות שנמצאו במבוי מיום כיבודו ושעשתה האשה מיום כבוס:

20 היבש מטמא למפרע - עד שעת כיבוד או כיבוס דאיכא למימר לאחר כיבוס מיד נפל. אבל הלח אינו מטמא למפרע אלא עד שעה שנוכל לומר אם נפל באותו יום עדיין הוא יכול להיות עכשיו לח אבל עד שעת הכיבוד לזמן מרובה לא דהא לח הוא ואי מההיא שעתא נפל הוה מתעביד יבש:

21 גמ' חזקתו בדוק - מי מחזקינן דבדיק ליה בשעת הכיבוד ומשום הכי טהרות דקודם כיבוד טהורות:

22 או משום דחזקתו מתכבד - דאי הוה התם בשעת כיבוד הוי נפיק האי שרץ מחמת כיבוד:

23 דאמר כביד ולא בדיק - כבדתיו ולא בדקתיו. אי אמרת דהא דמטהרין הנך דמקמי כיבוד משום דחזקתו שבדקו בשעת כיבוד הא לא בדיק וטהרות דמקמי כיבוד נמי טמאו' ואי אמרת כו':

24 אי נמי - בסתמא דלא אמר לא בדקתי ואשתכח שרץ בגומא:

25 בסטרא - בצדי הבגד שיש שם קמטים ותפירות שקורין וירונ"ש:

26 מפני מה אמרו כו' - כלומר מפני מה תלו בכיבוד וטיהרו טהרות דקודם כיבוד:

27 למפרע - אפילו דקודם כיבוד טמאות:

28 ומפני מה אמרו - ומפני מה תלו טהרה בכבוס:

29 תחזור ותכבסנו - אם לא בדקתו בשעת כבוסו ולאחר זמן נמצא בו כתם ואין ידוע אם קודם כבוס היה בו לטמא טהרות של קודם לכן:

30 אם נדחו מראיו - מחמת כבוס זה:

31 בידוע שלאחר כבוס - ראשון נפל בו וטהרות של קודם כבוס ראשון טהורות דאי קודם כבוס קמא הוה ביה כבר נדחו מראיו מחמת כבוס ראשון:

32 מקדיר - נכנס בבגד טרשטריי"ש. כתם שלפני כבוס מגליד וגלדו עבה:

33 לא שנו - אדר' שמעון קאי:

34 למפרע - עד שעת הכבוס:

35 מתני' באין מרקם טהורים - שהן עובדי כוכבים ודמן טהור:

36 שהן גרים - ודמן טמא:

37 וטועין - שאין מצניעין את כתמיהם:

38 וחכמים מטהרין - בגמרא פריך ואי דישראל טהור דמאן טמא:

39 שלא נחשדו - ומכבסין אותם:

40 גמ' קא פסיק ותני - הבאין מבין העובדי כוכבים טהורין ואפילו מתרמוד אלמא בני תרמוד עובדי כוכבים גמורים הן:

41 זאת אומרת מקבלין גרים מן התרמוד - וכשרין לבא בקהל ולא אמרינן ממזרים הן שנתערבו בבנות עשרת השבטים ועובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר:

42 גרי אריות הן - מפורש בספר מלכים ב יז וישלח ה' בהם את האריות וגו':

43 גרי אמת הן - ודמן טמא:

44 בערי ישראל - במקום גלוי:

45 נחשדו על כתמיהן - דלא מצנעי להו:

46 מתני' בכל מקום - במקום ישראל:

47 בחדרים - מסתמא מדאצנעי דם נדה הוא:

48 בית הטמאות - חדר שהנשים משתמשות בו בימי נדותן:

49 סככות ופרעות - בגמ' מפרש להו וספק נינהו ומדרבנן וכותיים לית להו: